הקריטריונים על פי החוק הישראלי
זוג (גבר ואישה) נשוי או שיש בניהם חוזה חיים משותפים.
גילה של האישה לא יעלה על 54 שנים, גילו של הגבר לא יעלה על 60 שנים.
ישראלים תושבי הארץ.
לאישה מחלה פיזית שעלולה להחריף בעקבות הריון או בעיה גניקולוגית המונעת ממנה להרות ו/או לשאת הריון.
יש להגיש לוועדה בקשה לאישור עקרוני
הקריטריונים על פי החוק הגאורגי
זוג (גבר ואישה) לא חייב להיות נשוי.
אין הגבלה של גיל או הימצאותה של בעיה רפואית
הגשת בקשה לאישור פונדקאות בישראל
הבקשה כוללת:
חוות דעת רפואית מגניקולוג במידה וקיימת מחלת רקע יש לצרף חוות דעת של רופא מטפל.
צילומי ת.ז ספח של בני הזוג
אישור של רופא משפחה לגבי בריאות כללית
מכתב פניה לוועדה מטעם הזוג
רישום פלילי מהמשטרה
תמצית רישום ממשרד הפנים
דרישות רפואיות מההורים המיועדים
תוכנית הפונדקאות בישראל
תהליך פונדקאות בישראל הינו תהליך מסודר בכפוף לוועדת פונדקאות של משרד הבריאות.
כעובדות סוציאליות בוגרות תואר שני ומטפלות משפחתיות מוסמכות, פיתחנו שיטה ייחודית עבור לקוחותינו, לאיתור פונדקאיות העומדות בקריטריונים הגבוהים שאנו מציבים, הכוללת: אבחון פסיכוסוציאלי, ביקור בית ופגישות עם הפונדקאית ובן זוגה. על פי שיטה זו אנו מבצעים את ההתאמה המדויקת ביותר בין בפונדקאית לזוג.
הצוות המנוסה והמקצועי של המרכז יאבחן ויאתר עבורכם את הפונדקאית המתאימה ביותר תוך 4 חודשים. תכנית הליווי שלנו כוללת ביקורי בית אצל הפונדקאית הכנת ילדיה ו/או ילדכם וליווי הקשר בין הצדדים המעורבים. למרכז אנשי מקצוע בפריסה ארצית אשר יעניקו לכם שרות מהיר, זמין וקרוב לביתכם.
התוכנית פונדקאות בישראל כוללת שבעה שלבים:
שלב א: הגשת בקשה לאישור עקרוני
שלב ב': איתור פונדקאית
שלב ג': אבחונים רפואיים פסיכולוגים ופסיכוסוציאליים
שלב ד': חוזה משפטי
שלב ה': הכנה לוועדה
שלב ו': הפריה והריון
שלב ז': ליווי ותמיכה
תוכניות הפונדקאות בגיאורגיה ואוקראינה
כמנהלות מרכז לפונדקאות משנת 1996 צברנו ידע וניסיון רב בתחום הפונדקאות וההיבטים הרפואיים, המשפטיים והרגשיים של התהליך. ליווינו מעל 1300 זוגות בדרכם להורות עם תכנית פונדקאות בגאורגיה.
התכנית שלנו במרכז להורות מבוססת על הניסיון העשיר, קבלות על ההצלחה ועל הידע המקצועי שלנו
כבוגרות תואר שני ומטפלות משפחתיות מוסמכות.
צוות המרכז להורות יעזור לכם לבחון ולבחור את המסלול המדויק לכם בכל ההיבטים הרלוונטיים, ביניהם: זמינות, עלות, תנאי תשלום, פרופיל הפונדקאית, ליווי רפואי ומעקב הריון, היבטים משפטיים, ועוד. חשוב לנו להדגיש: אין הבדל בין תכנית גאורגיה, אוקראינה או ישראל, מבחינת בריאותם של התינוקות .
אנחנו, נמצאות אתכם לאורך כל הדרך, מלוות אתכם באופן אישי ומעניקות לכם רשת תמיכה כוללת.
המחירים של המרכז אטרקטיביים יחסית למחירי השוק לתהליכי פונדקאות בחו"ל. אנחנו מאמינים שלא רק לעשירים מגיע להיות הורים ורואים בעבודתנו לפני הכל שליחות.
הכספים מופקדים בהדרגה לחשבון הנאמנות בישראל, בכפוף להתקדמות התהליך.
חשבון הנאמנות נפתח על שמכם ומנוהל על יחדי עורך דין נאמן.
תשע השלבים של תכנית הפונדקאות בגאורגיה:
שלב א': פגישת יעוץ
שלב ב': חתימת חוזה עם המרכז
שלב ג': קבלת תיקים של פונדקאיות
שלב ד': בחירת הפונדקאית
שלב ה': חוזה משפטי עם הפונדקאית
שלב ו': הכנת העוברים והחזרה לפונדקאית
שלב ז': היריון ולידה
שלב ח: הסדרת מעמדו החוקי של התינוק
שלב ט: ליווי הפונה ע"י המרכז להורות
מאת: עדה אטיאס ומינה יולזרי מנהלות המרכז להורות באמצעות פונדקאות
חוק ההסכמים לנשיאת עוברים קבע את הקריטריונים לגבי אישור זוגות לתהליך הפונדקאות:
- מצב רפואי אשר מונע מאישה מלהיכנס להריון או לשאת היריון:
• נשים המתמודדות עם מחלה (כגון: מחלת כליות, מחלת לב, מחלות דם, לאחר סרטן וכו'), אשר הריון עלול להחמיר את מצבן ואף לסכן את חייהן.
• נשים אשר עברו טיפולי פוריות רבים ו/או הפלות חוזרות ללא הצלחה להשיג הריון מלא ולידה תקינה
• נשים אשר נולדו ללא רחם או עם רחם אשר אינו מאפשר נשיאת הריון
• נשים אשר עברו התערבות רפואית שבעקבותיה נגרם נזק בלתי הפיך לרחם, ואינן יכולות לשאת הריון בעצמן - גיל האב המיועד לא יעלה על 60 שנים, גיל האם המיועדת לא יעלה על 54 שנים
- בני הזוג יהיו נשואים או שיתקשרו בחוזה חיים משותפים.
- ישראלים, תושבי הארץ
על פי החוק, חייבים בני הזוג לעבור אבחון פסיכולוגי שבין היתר מטרתו לבדוק את רמת הבשלות הקוגניטיבית ( והרגשית של כל אחד מהם בנפרד ואת המערכת הזוגית.
הבשלות הקוגנטיבית- באה לידי ביטוי באיסוף אינפורמציה לגבי התהליך, בסקר שוק, בהחלטה באיזו דרך לעבור את התהליך, ובגיוס הכספים.
הבשלות הרגשית- באה לביטוי לאורך כל תהליך הפונדקאות, ולעיתים אף לאחר הלידה.
ניתן באמצעות משתנים אלו לנבא את תהליך הבשלות הרגשית שיעברו בני הזוג במהלך תהליך הפונדקאות.
כיצד מספרים לילד שנולד בעזרת פונדקאית
מאת עדה אטיאס ומינה יולזרי עובדות סוציאליות ומנהלות 'המרכז להורות באמצעות פונדקאות'.
שאלה זו מעסיקה זוגות רבים שהפכו במשך השנים להורים באמצעות פונדקאות. הילדים הראשונים שנולדו בארץ באמצעות פונדקאות הם בגילאי 7-8, לפי הספרות המקצועית זהו גיל שבו מבחינה התפתחותית הילד מודע למס' נושאים הקשורים בזהות המינית שלו. ילדים בגיל הזה מודעים לשונות בין המינים, לתפקידים החברתיים והמינים של כל אחד מהמינים. הילד גם מודע למיקומו במשפחה וגם מבחין בגבולות הבין-דוריים השונים ומשייך עצמו לקבוצת האחים. ילדים בגילאים האלו מודעים לכך שישנם מבנים משפחתיים שונים ומודעים לעובדה שהמשפחה הגרעינית היא ענף בתוך עץ משפחה מורחבת.
מחקרים בארה"ב מאמצים גישות שונות לגבי החשיבות של שיתוף הילד או אי שיתופו בעובדת היותו ילד שנולד באמצעות פונדקאות מלאה (בה ההורים המיועדים הינם הורים גנטיים) ופונדקאות חלקית (בה רק אחד מההורים הינו הורה ביולוגי-גנטי).
במאמר זה נביא את תוצאות מחקרים, ואת דעתנו המבוססת על שנות עבודה רבות בתחום הטיפול בפרט ובמשפחה ועבודה עם זוגות ופונדקאיות שלחלקם אף סייענו לעבור תהליך פסיכולוגי, באמצעותו אמצו קו מחשבה לגבי נושא שיתוף הילד בסוד הולדתו.
הספרות הדנה בנושא נחלקת כאמור לכאלה המצדדים בשיתוף הילד ואחרים המתנגדים. המכנה המשותף בין הצדדים הינה הטענה שיש חשיבות רבה לארגון מערכת מידע מסודרת ונגישה הן לגבי פונדקאות והן לגבי תרומת ביצית. הטענה היא שהמידע המאורגן והנגיש הינו מקור לביטחון עבור הילד.
המצדדים בשיתוף הילד טוענים גם שהנגישות למידע מקדם את תהליך החשיפה וכי מידע זמין יכול לספק את רצונות הילד ללמוד על הפונדקאית ו/או על התורמת. חשיפה זו מותנית כמובן בקבלת אישור לכך מהפונדקאית ו/או התורמת, כדי למנוע את הסיכון הכרוך בפגיעה בפרטיותם ובפרטיות הילד.
שיקולים בעד החשיפה
מצדדי שיתוף הילד טוענים שלילד זכות בסיסית לדעת כיצד הגיע לעולם. יש הטוענים שאי שיתופו הינה פגיעה באוטונומיה של הילד. המחקרים מצביעים כי הצורך לדעת חיוני לפיתוח האישיות של הילד וסודיות סביב הנושא יכולה לגרום לו לבלבול ולהערכה עצמית נמוכה. החשיפה לאמת צריכה להיות הדרגתית ומתוכננת. ומעבר לחשיבות הפסיכולוגית המידית יש כאן חשיבות לעובדה שבכך נמנע מהילד להיחשף לנושא באופן מקרי ומזיק. חשיפה כזו יכולה להועיל אף להוריו, שיכולים להיעזר בקבוצות תמיכה לאנשים המתמודדים עם סיטואציות דומות דבר שיכול לסייע אף להם עצמם לדרכי התמודדות טובות יותר.
עוד טוענים המצדדים, ששיתוף הילד חשובה גם לבניית ערוצי תקשורת בתוך המשפחה וישנה חשיבות רבה לפתיחות ולאמת הזורמת בערוצים אלו. שמירת סוד במשפחה יוצרת מרחק רגשי ולחצים פסיכולוגים שמקשים על הפרטים בתוך המשפחה להתפתח ולתפקד באופן נורמטיבי. אחת הבעיות הנפוצות של שמירת סוד מהסוג הזה הינו במצב בו ההורים מתגרשים ולעיתים שבירה זו מוציאה אמיתות שהיו חבויות שנים. "בפריצת האמת" הזו יש משום פוטנציאל רב ביכולת הפגיעה בילד, שמעולם לא נחשף קודם לכן לדרך בה הגיע לעולם.
המצדדים בשיתוף הילד מרגיעים את המתנגדים בכך שמראים שמחקרים שבדקו ילדים שאומצו מצאו כי חשיבות הידיעה על הדרך בא הגיעו לעולם ו/או שייכותם הביולוגית נתפסו כפחות משמעותיים מאשר חששו. מחקר בריטי מאושש את הטענה הזו והראה כי ילדים חיפשו מידע על מנת לספק את יצר הסקרנות ופחות בגלל ניסיון ליצור לעצמם קשרים עם מוצאם הביולוגי.
הטיעון הזה הופך למשמעותי יותר כשמדובר בפונדקאות ואף בתרומת ביצית, שכן בשניהם מתקיים מצב שבו לפחות אחד ההורים הינו הורה גנטי בשונה ממצב של אימוץ. בהתייחסות לתרומה גם המצדדים בשיתוף הילד מציינים שבקלות ניתן להסתיר את עובדת התרומה ללא פונדקאות וזאת בשונה ממצב של פונדקאות ואימוץ. טענתם היא שמשפחות מתפקדות מתאפיינות בפתיחות, ומחקריהם הראו שילדים שסופר להם כי ההורים נעזרו בפונדקאית כדי להביאם לעולם הוכיחו סתגלנות טובה והייתה לכך השפעה חיובית על יחסי הורים – ילדים. יתר על כן, לטענתם ילד שנולד מתרומת ביצית צריך להיות חשוף למידע הזה ובעצם החשיפה יש שמירה והגנה על זכויותיו בכל הקשור למטען הגנטי שלו ומניעת נישואין שיש בהם קרבת דם.
התומכים ברעיון שיתוף הילדים, מסייגים את דבריהם וטוענים שישנה משמעות לאופן העברת המידע והבחירה בעיתוי העברתו. לטענתם, הידע הזה יכול להיות גורם מפריע אם הוא ניתן לדוגמא בגיל ההתבגרות או לאחר מכן. מסתבר ממחקרים, שילדים שקיבלו את המידע בגיל ההתבגרות ואחריו פיתחו חשדנות רבה תסכול ושנאה כלפי משפחתם.
למרות הדעות השונות בדבר התזמון בו משתפים את הילד, ניתן לראות במחקרים שמסתמן יתרון בלספר לילדים מוקדם מאשר מאוחר וזאת על מנת שיוכלו לספוג את המידע עם הזמן. יחד עם זאת, התזמון תלוי גם במוכנות ובבשלות של הילד להבין ולהסתגל רגשית למידע.
שיקולים נגד החשיפה
המתנגדים לחשיפה טוענים שלספר לילד על אופן ההתעברות ואופן הגעתו לעולם תחשוף את הילד למבוכה חברתית ופסיכולוגית, שתגבר במידה והילד ירצה לדעת על הפונדקאית ו/או גם על תורמת, אבל לא יוכל מסיבות שאינן תלויות בהוריו.
מחקרים שנעשו על ילדים שנולדו באמצעות פונדקאות ולא קיבלו מידע על נסיבות הולדתם מראים תמונה אופטימית ביותר. נראה שאותם ילדים התפתחו מבחינה פסיכולוגית בצורה נורמטיבית מבלי שהושפעו לרעה מחוסר הידיעה. מסקנה זו מסויגת בעובדה אחת: הנחקרים היו ילדים צעירים מידי מכדי שניתן יהיה להכליל את המסקנות לאוכלוסיות ילדים בוגרים יותר.
הבחירה באי שיתוף הילדים מאפשר להורים לשמור בפרטיות את עובדת היותם בלתי פוריים ויתכן שעובדה זו משמעותית מאוד עבור ההורים. בנוסף שמירת הנושא בסוד מאפשרת להורים למנוע מחברי המשפחה המורחבת להיות שותפים לסודם ובכל למנוע הסתה מיותרת נגד האישה. אחת הטענות המשמעותיות ביותר הינה הטענה שהילד עלול לחוש תחושות של אמביוולנטיות לגבי שייכותו.
בזמן שחסידי החשיפה מסתכלים על המחקרים בנושא האימוץ כמקור לתמיכה, המתנגדים לחשיפה עושים אבחנה בין "אימוץ" לילד גנטי שנישא ע"י פונדקאית, גם אם הייתה מעורבת לעיתים תרומת ביציות.
מה חושפים
כשזוגות מחליטים על הגישה של שיתוף הילד בסוד הולדתו הם מתמודדים עם סוגיה נוספת: בכמה ובמה לשתף את הילד. האם לספר רק על הפונדקאית כשמדובר על פונדקאות עם תרומת ביצית? האם לתת מידע על זהות הפונדקאית ו/או התורמת? כמה מקום לתת לנושא הפונדקאות לאומת ההורות הביולוגית או לאומת גידול הילד ע"י הוריו? כיצד ניגשים לנושא? באיזה גיל מספרים? לאילו תגובות ניתן לצפות?
השאלות, כמו התשובות, מושפעות מהתרבות באותה מדינה מהמדיניות החוקית של אותה מדינה וגם מהרצון של הפונדקאית בחשיפה.
סיכום
הספרות שדנה בנושא חשיפת הילדים לדרך בה הגיעו לעולם מתייחסת למס' נקודות: גיל הילדים, הדרגתיות בחשיפה, מוכנות רגשית של הילדים ומשמעות הסוד במשפחה. רוב הספרות מצדדת באופן גורף בשיתוף הילדים בסוד. שני הצדדים, גם המתנגדים וגם המצדדים, נוטים להאמין שבכל מקרה צריך לחשוף את הילדים למידע זמין ומאורגן אודות הדרכים השונות באמצעותן נוצרות משפחות.
בחירת אם פונדקאית
מאת עדה אטיאס ומינה יולזרי מנהלות המרכז להורות באמצעות פונדקאות
פונדקאות הינה אחת מהאלטרנטיבות הקיימות כאשר היריון אינו אפשרי מסיבה כל שהיא.
האלמנטים המשמעותיים שעוזרים בהתאמת אישה לשמש כפונדקאית, הם בעלי חשיבות גבוהה, בכך שהם יכולים יותר מכל החלטה אחרת, לקבוע את הצלחת תהליך הפונדקאות. בחירת פונדקאית צריכה להיות תולדה של חשיבה מעמיקה.
בכל הריון נשים דואגות לדברים שיכולים להשתבש ולהפריע להריון, לדוגמא הפלה במפתיע או מחלה.
ביחסי הפונדקאות, יש בנוסף גם גורמים רגשיים ופסיכולוגיים של הפונדקאית, של ההורים המיועדים ושל מערכת היחסים בניהם המשפיעים על התהליך כולו, ועל יכולתה של הפונדקאית בסוף התהליך להיפרד.
גורמים רבים מעורבים בתהליך בחירת הפונדקאית, ביניהם: הרקע הרפואי, היסטוריה רגשית ופסיכולוגית. נשים בעלות רקע פסיכיאטרי, במיוחד כזה המערב מאפיינים אישיותיים, נמצאות בקבוצת סיכון גבוה, שלא יוכלו למלא את המחויבויות שלהן, ואת היחסים החוזיים לאורך, ובסוף ההיריון. נשים עם היסטוריה של שימוש בסמים או אלכוהול נמצאות בסיכון תמידי לא רק בזמן ההיריון, אלא יש להתייחס לשימוש גם כראי להפרעות רגשיות אחרות אשר ישפיע על תפקודן לאורך התהליך. ישנה חשיבות רבה גם להתייחסות למצבה ומיצובה החברתי של הפונדקאית
חשוב שלפונדקאית תהיה תפיסה חשיבתית מאורגנת על הדרך בה תעביר את האינפורמציה לגבי ההיריון הזה לאנשים משמעותיים בסביבתה, שכן עם תום ההיריון התינוק יועבר להוריו הביולוגים. העדר תפיסה כזו עלול ליצור קשיים בהמשך.
חשוב שהפונדקאית תהייה אישה יציבה פסיכולוגית, המבינה שמה שהיא עושה משרת מטרה שווה, ואחת שיכולה להתעלות מעבר לביקורות וההערות השונות.
יתרה מכך, אנו מצפים שהאישה המתאימה ביותר לתפקיד זה תהיה בעלת משפחה, התומכת בהחלטתה ויודעת להתמודד מול הביקורות שיעלו ע"י אחרים.
מכאן נובע שעלינו גם להעריך אחרים בתוך המשפחה ע"מ לוודא שהתהליך מובן ומקובל עליהם והם הביעו את תמיכתם ולא ישפיעו לרעה על הפונדקאית.
הסיפור הפסיכולוגי האישי של הפונדקאית הוא הגורם הקריטי אחרי שנבחנו הגורם הפיזי והסביבה הסוציאלית.
יש מספר אספקטים שחייבים להבחן, כמו: חוזק פסיכולוגי של הפונדקאית, כלומר יכולתה לספוג ביקורת, להאמין בדרכה, גם מול דעות אחרות, לא להיות מושפעת מאחרים, לעשות החלטה ולעמוד בה. בדר"כ אנשים בעלי אגו חזק, יוכלו להציג עצמאות מחשבתית וזהות עצמית חזקה משלהם.
מעבר לאגו החזק, המאבחנים חייבים לבחון את הריונותיה של הפונדקאית. רבות מהמועמדות מדברות על ההיריון כזמן נעים בחייהן. נשים אלו לא התנסו במחלות, ובעצם חשו מחוסנות ובריאות, בעלות דימוי עצמי חיובי, לא היו להן הרבה בעיות עם שינוי הגוף, כולל תוספת משקל, לא סבלו מדפרסיה אחר ההיריון. נשים רבות דברו על כמה שהן נהנו להיות בהריון, רצו ועבדו עד היום האחרון, יש להן ילדים משלהן, ואין להן צורך בילדים נוספים, ומוכנות עכשיו לעבור את ההיריון ולהיפרד.
ניסיון העבר של המועמדת ביחס לפרידה ואובדן, רלוונטיים
ליכולתה למלא את התפקיד. חייבת להופיע בסיפור חייה יכולת התמודדות בריאה עם פרידה, כמו: מוות, גירושין, מעבר, אובדן חבר אובדן חית מחמד, ועוד.
בנוסף להתמודדות עם נושא הפרידה בצורה טובה, חשוב לבדוק כי אינה זקוקה לילד כדי לחוש עצמה שלמה מבחינה רגשית. שהיא מבינה שהיא מהווה 'רחם להשכרה' ובסוף ההיריון יעבור הילד להוריו.
מאפיין אחר חשוב מאוד הוא המוטיבציה או הסיבה לפונדקאות. ברור, שהפיצוי הכספי הוא מניע משמעותי. אולם, הסיבה הכספית לבדה אינה סיבה מספקת להמליץ לאישה על פונדקאות.
בעצם הסיבה הכספית בעצמה, אם היא הסיבה היחידה מצביעה על הסיכון שאותה אישה לא תצליח להתמודד עם תהליך הפונדקאות.
תהליך ההיריון ובסופו המסירה הוא תהליך קשה, אבל לאורך ההיסטוריה אנשים התעלו מעל מצבים קשים ועשו דברים למען אחרים מתוך דאגה לזולת. הדאגה לזולת היא הדרגה הגבוהה ביותר הקיימת של הגנה פסיכולוגית והיא המאפיין הבסיסי של פונדקאות חיובית.
ישנן נשים שבעברן, עברו הפלה וסוחבות איתן רגשות אשמה עקב כך. פונדקאות יכולה להיות עבורן דרך נאותה לפתור את הדילמה בה הן חיות.
נשים שלא קיים אצלן מניע אלטרואיסטי מעבר למניע הכלכלי, נמצאות בסיכון גבוה יותר לא לחוות דיסוננס קוגניטיבי בטווח הארוך. לכן, המועמדות הטובות ביותר לפונדקאות הן אלו שגם אומרות בראיון, שהן עושות זאת לא רק בשביל הכסף.
עלות פונדקאות בישראל ובגיאורגיה
