ליאת וירדן בשנות ה40 המאוחרות לחייהם הגיעו אלינו לפגישה ראשונה. במהלך הפגישה התברר שעד לפני שנתיים היו הורים לשלושה. ביתם התינוקת נפטרה לאחר שהתמודדה עם לוקמיה מגיל חצי שנה. התינוקת הייתה בת 18 חודשים כמעט במותה.
היא נולדה בהפתעה להוריה כשליאת היתה בת 44. הם היו מאושרים כשגילו את ההיריון ומאושרים בלידתה. בפגישה ליאת וירדן תיארו את התינוקת שנפטרה בצבעים חיים ובשימוש בלשון הווה כשדיברו עליה: "היא ילדה חכמה מצחיקה ונבונה.."
עם מותה כל המשפחה נכנסה לאבל משתק. חדר המגורים נסגר כי על הטלויזיה היו טביעות אצבעות של התינוקת שהשאירה בימים ספורים לפני מותה. כל המשחקים של הילדה היו מפוזרים בחדר המגורים כמו ביום שבו הלכה עם הוריה לבית החולים בפעם האחרונה. האבל הקשה השפיע על כולם ובמיוחד על ליאת שהחלה לסבול מעודף משקל ובעיות בריאותיות שונות שלא התייחסה אליהן.
בהתייעצות עם אנשי מקצוע ובתמיכת הוריה של ליאת הם החליטו להתחיל תהליך פונדקאות. באמצעות פונדקאית נולדה להם ילדה נוספת. בהדרגה הורגש השינוי , חדר המגורים נפתח שוב. הצעצועים של הילדה שנפטרה נתרמו ונקנו צעצועים חדשים. ליאת מתכננת להמשיך לעבוד אחרי שנים שהפסיקה לעבוד. המשפחה החלה בשיקום שבא לידי ביטוי גם בתפקוד הילדים הבוגרים. התינוקת שנפטרה קיבלה פינה מוגדרת בבית שבה יש תמונות שלה עם כל אחד מבני משפחתה.
מכל האסונות שפוקדים את בני האדם, הטרגדיה של אובדן ילד היא הקשה מכולם. כשהיא מתרחשת היא טורפת את כל הקלפים ומשאירה את ההורים לתהליך התמודדות מורכב, ברמה האישית ובמישור הזוגי והמשפחתי.
במקביל לאובדן הממשי של הילד, האבל הוא תהליך פסיכולוגי. ד"ר אליזבת קובלר רוס, שעבדה שנים רבות עם חולים נוטים למות וחקרה את נושא הפסיכולוגיה של האבל והאובדן, אפיינה חמישה שלבים לתהליך האבל: שלב ההלם וההכחשה, כעס, התמקחות, שלב הדיכאון, ובסופו של דבר, השלמה עם השכול והאובדן.
ירדן וליאת לא מצאו את הדרך לצאת מהמשבר שפקד אותם. לאורך תקופת האבל הם חשו אשמה גדולה ביחס לילדיהם האחרים וגם ביחס להחלטה שלהם לטפל בילדה בטיפולים רפואיים ניסיוניים בארץ ובעולם ובכך להאריך את סבלה.
הכאב הרב העלה שאלה האם ילד נוסף במשפחה יסייע למשפחה לצאת ממשבר האבל המתמשך או יזמן חבר משפחה חדש שיגדל בצל האבל הנורא שכל המשפחה חוותה?
כשישה חודשים לאחר לידת התינוקת באמצעות פונדקאית קיבלתי טלפון מליאת. היא סיפרה לי שרזתה שבריאותה תקינה לחלוטין. שהבית מואר וחדר המגורים פתוח לכולם. היא סיפרה בהתרגשות שהבן שלה התגייס לצבא וביתה עושה חיל כספורטאית צעירה. התמונה נשמעה אופטימית ונראה שהמשפחה מצאה את נתיב האור שאפשר להם לצאת ממשבר עמוק.
ילד נוסף הוא לא פתרון קסם להחלמה של המשפחה לאחר שכול. תינוק שמגיע למשפחה יכול להעמיק משבר כי ימצא את ההורים חסרי כוחות לאחר האובדן וילד כידוע מצריך התגייסות גדולה מצד ההורים כדי שיצליחו לגדל אותו באהבה ובסביבה בריאה.
כל משפחה צריכה למצוא את הדרך שלה לצאת למשבר. תמיכה מקצועית ומשפחתית חשובה מאוד לאחר השכול. במקרה הזה חלפו שנתיים של אבל עמוק וניסיונות שונים לצאת מהמשבר. מבחינת ליאת וירדן היה ברור שרק ילד נוסף יסייע לכל המשפחה לאסוף את עצמם ולצאת מהמשבר.
