איך לספר לילדך שאת אם פונדקאית

מהספר ילדים ופונדקאות

המרכז להורות באמצעות פונדקאות

 

קשה להסתיר הריון מהסביבה במיוחד קשה להסתיר הריון מילדייך.

 

נושא הסתרה נוגע בנושא "הסוד במשפחה" עבודות רבות נעשו בנושא והרעיון הכללי הוא ששמירת סוד במשפחה הוא מתכון ודאי לבעייתיות של חלק מחברי המשפחה. מסתבר כי לעובדה הבעייתית  ביותר יש כוח פגיעה מצומצם יותר בהשוואה לסוד הקטן ביותר.

 

נשים רבות החושבות להיות פונדקאיות משוכנעות שהידיעה שהן פונדקאיות תגרום לילדיהן להגיב בהלם אבל מסתבר שהן לא נותנות מספיק קרדיט לחכמתם וליכולת הקבלה שלהם.

 

כשמחליטים לספר לילדים על כך שאמם עומדת להיות פונדקאית צריך להתייחס קודם כל למוכנותה הרגשית של הפונדקאית עצמה. מסתבר כי כמו בכל דבר כשמשתפים מישהו בסוד מסוים היכולת שלו לקבל ולהזדהות עם ההחלטה תהיה תלויה גם בתחושת השלמות של בעל הסוד.

 

יש משמעות גדולה להתאים את קצב העברת הבשורה ליכולת של כל ילד לקלוט. אנו ממליצות להעביר את הנושא בהדרגה. להתחיל עם הסיפור של זוג שאמא הכירה זוג שמאוד אוהבים אחד את השני אבל מסיבות בריאותיות אינם יכולים ללדת ילדים. ולשם הבלטה להדגיש את האושר שילדים יוצרים להוריהם. לחכות עוד מס' ימים או כשהם יזכרו ולספר שלזוג הזה  יש אפשרות באמצעות טכנולוגיה רפואית ליצור עוברים בגודל זעיר אבל כדי שיוכלו להמשיך להתפתח הם זקוקים לרחם. ברוב המקרים ילדים ינדבו את אמא וכך הם הופכים לשותפים להחלטה.

השלב האחרון הוא לספר על כך שאמא בחרה לעזור לזוג ולספר על הפרוצדורה הרפואית שלא כוללת יחסי מין להשגת ההריון.

 

אספקט נוסף שאליו יש להתייחס הוא גיל הילדים.. ניתן להתייחס ל3 קבוצות גיל משמעותיות. מתחת לגיל חמש ילדים מבינים סיפורים שאינם מורכבים. לכן, הדרך לספר לילדים בגילאים אלו היא הצמדות לעובדות הגדולות הקשורות בידיעה שהעובר לא נמצא בבטן של אמו אלא בבטן של אמא (הפונדקאית) מפני שאמו אינה יכולה לשאת אותו בבטן שלה.

צריך לספר לילד על הרחם שתפקידו לשאת את התינוק בתוך הגוף ועל כך שהרחם של אם התינוק מקולקל ושהיא חיפשה הרבה זמן אישה שהרחם שלה לא מקולקל ושתסכים לעזור ולשאת את התינוק הקטן שלה ברחם עד שיגדל ויוכל לחיות גם מחוץ לרחם בבית הוריו. אנו ממליצות לדבר עם הילד במונחים של עזרה וסיוע למי שזקוק. אילו מונחים שידועים לו היטב מהחומר הלימודי בגן.

 

 

בגילאים חמש עד תשע מעבר למידע הבסיסי שנמסר לצעירים יותר יש מקום לדבר על כך שאין קשר גנטי בין הפונדקאית לילד שהיא נושאת ולכן הילד שהיא תישא לא יהיה אח ביולוגי של ילדי הפונדקאית. העובדה שלא מדובר בילד ביולוגי שיכול להיחשב כמו "כל ילד אחר" מקלה על ילדים בגיל הזה לקבל את העובדה שהילד שיוולד לא יגדל בביתם.

 ילדים לקראת גיל תשע יכולים להבין על זרע וביצית ובמידה  והם שואלים ניתן לדבר על כך שזרע וביצית מכילים את כל המטען הגנטי ומכיוון שהעובר שאמם נושאת נוצר מזרע וביצית של זוג אחר הוא לא יהיה דומה בשום דרך לילדי הפונדקאית.

 

 בגיל העשרה הם בעלי ידע כדי להבין את הפרוצדורה הרפואית מאחורי תהליך הפונדקאות ולכן יש מקום להיות איתם פתוחים לחלוטין ככל האפשר. לנערים ונערות בגילאים המתקדמים יותר צריך לפנות בגישה מבוגרת ומכובדת כמו למבוגרים אחרים במשפחה.

בשיחה עם נערים ונערות בגילאי העשרה צריך לשוחח בדרך ובמידה שתתאים להם מבחינת החשיפה לפרטים. כאן יש איפיון אישיותי שמתאים לכל בוגר. ישנם אנשים שיכולים לדבר על הנושא הזה בפתיחות מלאה כולל פרטים אינטימיים ויהיו כאלה גם בקרב המבוגרים שמעדיפים שיתוף בקווי מתאר כלליים.

גם כאן ככל שהאם תהיה שלמה יותר בהחלטתה לשמש פונדקאית כך יוקל למתבגר לקבל את הנושא. בגיל הזה יש המון התעסקות עם מיניות. קיימת גם מבוכה לדעת שההורים הם יצורים מיניים ולדעתנו הידיעה שההריון מושג בהליך רפואי בבית חולים תקל על הנערים בגיל הזה להתמודד עם הנושא. עדיין, למרות הבשלות הרגשית ההבנה והדרך בה נספר לנער/ה בגילאים אלו תישאר תמיד ההתמודדות מול סביבת חבריו שיתקשו להבין את ההריון אצל אישה שאינה נשואה ויתכנו תגובות לא צפויות עמם המתבגר יהיה אמור להתמודד.

לילדים בגילאים 10 -12 צריך להתאים את הסיפור בהתאם להבנתם ויכולתם הרגשית שכן השונות בין ילדים בגילאים אלו היא רבה.

 

רייבן פרקינס –מהספר פונדקאות-להיות פונדקאית להיות אישה אמריקאית ששמשה כפונדקאית מספרת מניסיונה ונותנת מס עצות על איך לשתף את ילדייך בתהליך באותה עת ששימשה כפונדקאית היא הייתה  אם לשני ילדים בגילאים שנתיים ו-12. לביתה הקטנה היא סיפרה שהיא נושאת תינוק של אישה ששתיהן הכירו. הסבר הזה היה פשוט ומספק עד כדי כך שהקטנה סיפרה בגאוה בגן על כך שבבטן של אמא יש תינוק של גברת אחרת.

 

לבנה בן ה-12 היה לה קשה יותר כי ההסבר צריך להיות מספיק טוב כי הוא צריך לעבור את כל מי שנמצא איתו בקשר (מוריו, מדריכיו בצופים וחבריו) שיודעים שאמו לא נשואה. היא מצאה שלספר בהדרגה כמו שאנו מציעות התאים מאוד. היא מספרת שבנה תמך בהחלטתה והבין שאמא תקבל כסף שיסייע גם לו והדבר ששימח ביותר הייתה העובדה שהתינוק שיולד לא יגיע למשפחה כי גם כך נשא בעול של טיפול באחותו כשאמו עבדה.

לטענתה, ילדים מבינים את הפונדקאות מההיבט הרגשי כי הם מודעים עד כמה הם גורמים אושר  להוריהם.

ההבנה הזו שמשותפת לילדי הפונדקאיות היא בסיס טוב כדי להסביר מדוע אמא מסייעת לזוג להפוך להורים ומדוע הזוג מוכן לתת תמורה כזו עבור הריון שבמצבים רגילים אינו מתוגמל כספית.

היא מציינת שחשוב להיות עקביים וכנים באמירות חוזרות על כך שהפונדקאות הינה נשיאת ילד שאינו שייך למשפחה ולכן עם סיום ההריון יחזור להוריו הביולוגים.

רייבן פרקינס טוענת שחשוב ביותר להפוך את תהליך הפונדקאות לאירוע משפחתי שיש להתגאות בו בגלל שקיימת בו נתינה שתמשיך להתקיים לעולמים.

 

בסיום תיאור תהליך הפונדקאות שלה היא כותבת  משפט שמאוד מצא חן בעינינו "פונדקאות היא מעין הפיכת קרן קטנה במהלך הריון לאוצר באמצעות כוחותיה של הפונדקאית."

והמשפט הזה כל כך נכון כי לא מספיק רחם בריא צריך הרבה כוחות לכדי לעבור תהליך כזה עם כל כך הרבה נתינה.