כיצד מרגישה אם פונדקאית לאחר לידה

מאת מינה יולזרי ועדה אטיאס מנהלות המרכז להורות באמצעות פונדקאות

ומחקר של החברה האנושית לתורת העובר

 

כשנולד תינוק הוא הופך באופן טבעי גבר ואישה למשפחה ואין דבר מרגש יותר מלצפות בגבר ואישה שחובקים לראשונה את ילדם שזה עתה נולד. בפונדקאות אנו חייבות לציין ההתרגשות הרבה יותר גדולה. בחדר הלידה נמצאים זוג פונדקאית אחות מילדת ומלווה מטעם המרכז וכולם ביחד מלווים את הולדתו של הצאצא בהתרגשות שעולה במקביל לשלבי התהליך ומגיעה לשיא ברגע זה. גופה של הפונדקאית מטלטל בכאב וכל כולה רוצה להגיע לרגע בו תוכל לסיים את ההריון ולהעניק את הדבר היקר מכל להוריו. קבלת התינוק לאחר כל התהליך יוצרת התרגשות שעולה ונוסקת עם קבלת הילד לחיקם. כל הרגשות האלו הם פרי של שיתוף פעולה בין הורים מיועדים לבין אישה שלקחה על עצמה לסייע לזוג להפוך להורים.

לאחר הלידה ההורים המיועדים נמצאים בחדר לידה עם הפונדקאית והתינוק או התינוקות שנולדו עד שניתן להעבירם למחלקת תינוקות. בזמן הזה תמיד יש התרגשות רבה והכרת תודה לפונדקאית מאוחר יותר הפונדקאית עוברת למחלקת נשים ונמצאת שם מס' ימים עד השחרור. בימים אלו היא מתאוששת פיזית מהלידה ולקראת שחרור מתחילים רגשות לעלות, רגשות הקשורים בריקנות כשכולן מתייחסות לשינוי שהלידה יצרה ביחסים עם ההורים ותוהות על המשך הקשר שיהיה איתם. נראה כאילו המשקעים הרגשיים שעולים קשורים יותר לפרידה מההורים ולא מהתינוק שילדו.

 

 פונדקאיות וזוגות בונים לאורך התהליך קשרים בעלי קירבה שונה, לאופי הקשר שניבנה לאורך אותה תקופה תהיה השפעה על התהליך הרגשי שתעבור הפונדקאית לאחר הלידה.

הקשר שנוצר בינה ובין ההורים תלוי באישות של הצדדים. ישנם זוגות ופונדקאיות שמעוניינים בקשר קרוב לאורך כל תקופת ההיריון וישנן אחרים שמעוניינים בקשר קונקרטי כשהמטרה העיקרית היא הבאת ילד לעולם מצד אחד ופיצוי כספי מצד השני. להערכתנו הקצנה לצד מערכת יחסים אינטנסיבית או לצד מערכת יחסים מרוחקת משאיר את הפונדקאית לאחר היחסים עם תחושה של קושי רגשי. קרבת היתר לפני הלידה תשתנה באופן טבעי לאחר הלידה, שכן מרגע הלידה  התינוק יתפוס את מרכז העניינים ומקומה של הפונדקאית ידחק וגם ההבנה שהתהליך הינו טבעי ונכון,  משאיר רגשות מעט כואבים. המרחק להערכתנו יוצר בעייתיות גדולה יותר שכן תהליך הכרת התודה גם של הנותן (פונדקאית) וגם של המקבל (ההורים) לא יכול להיות מושלם ללא מערכת יחסים שיש בה קרבה וחילופי רגשות. במצב זה, הרגשות שנוצרו במהלך התהליך ובלידה מתקשים להתארגן ומשאירים את השותפים לתהליך עם רגשות שיכולים להיות לא פתורים תקופה ארוכה יותר.

 

כשפונדקאית חוזרת הביתה לאחר הלידה היא חוזרת בידיים ריקות בניגוד ללידות קודמות שלה. הטבע עושה את שלו רמת ההורמונים יורדת ויש תחושה של עצבות(כמו אחרי כל לידה) השכנים שלא ידעו על הפונדקאות מאחלים ברכות ותוהים היכן התינוק,הפונדקאית חשה ברגעים אלו שהאנרגיה הרגשית שלה אינה פנויה להתמודדות עם קונפורטציות מהסוג הזה.  מכיוון שמדובר בנשים עם חוסן נפשי שנבדק עוד בתחילת התהליך ע"י האיבחונים הפסיכולוגיים והפסיכוסוציאליים , הן מוצאות את הדרך להתחזק ולצאת מהחולשה הזמנית שהחלה לאחר הלידה.

 

איך זה נעשה?

פונדקאיות בדרך כלל הינן נשים שחווית האמהות עבורן היא חוויה טובה. הן תופסות עצמן קודם כל כאמהות ורק אחר כך מציינות תפקידים אחרים בחייהן (מפרנסת, בת להורים חברה של וכו') היכולת שלהן להיות מחויבות לתהליך תוך כדי אמפטיה כלפי ההורים המיועדים שכל רצונם לממש את האפשרות להיות הורים, והיכולת לעבור את השלבים השונים של התהליך היא תולדה גם של החויה ההורית שלהן עצמן.

 

החזרה לאחר הלידה לביתן ולחייהן נעשית אפשרית גם בזכות הילדים שלהן שמחכים להן בבית. ניתן לומר שבעקבות תהליך הפונדקאות שעברו הן לא מקבלות את עובדת הפריון באופן כל כך ברור כפי שהתייחסו אליו בעבר. הן יודעות ומבינות היטב שהתפקיד שלהן כאמהות הינו חשוב ביותר ולכן  כבר בתחילת החזרה לביתן לאחר הלידה, הן דואגות למצוא דרך לאזן את הרגשות. 

איזון הרגשות נעשה אפשרי וברור מתוך הכנה מוקדמת שעברו שכן רוב הפונדקאיות מקבלות ליווי לאורך ההריון ,אשר מכין אותן בין היתר גם לרגע הזה שלאחר הלידה.

לציין כי המרכז להורות מקפיד ללוות את הפונדקאיות עד חצי שנה לאחר הלידה ולסייע ולכוון בתקופה זו.

במקביל לחזרה לחיים מתחילה להתחזק תחושת השגת המטרה שלשמה החליטו לשמש כפונדקאיות וכן תחושת הסיפוק שהחלה לנבוט עוד בשלבים המוקדמים של ההריון על יכולתן לסייע לזוג שאלמלא עזרתן לא יכול היה לעמוד בחדר הלידה ולחבוק את התינוק שזה עתה נולד. תהליך השגת המטרה והסיפוק מהנתינה הגדולה שהתלוותה לתהליך, הוא בעצם תהליך העצמה אישית.

 

"תהליך העצמה אישית" שנחווה כפיתוח אישי שנעשה לפי הציפיות של הפרט מתוך קבלה עצמית ונאמנות לתפיסה היחודית של האדם את עצמו. מדובר בתהליך המערב גם חשיבה וגם רגשות." תהליך העצמה" בא לידי ביטוי בשטחים רבים בחייהן כמו לימודים קריירה זוגיות וכו'.

אצל רבות מהפונדקאיות אנו עדות לתחושה של בטחון רב יותר נסיון ליצור שינויים חיוביים בחייהן. חלקן יוצרות תכנית עבודה הקשורה בשינוי מקצועי ואף לימודים, חלקן מתכננות ומבצעות שינויים בתנאי המגורים. תמונה זו מתאימה לתהליך העצמה שהוא תולדה של החוויה שעברו. חווית הפונדקאות כנראה הציבה אותן מול סיטואציה שבחנה את כוחן ויכולתן במצבים שונים. היכולת להתמודד עם תהליך ארוך שהוא גם פיזי וגם רגשי שמסתיים בנתינה גדולה כזו יוצרת תחושה של יכולת ועוצמה שהן גילו בעצמן וכנראה שואפות לתרגל את תחושת היכולת והעוצמה גם בנושאים אחרים בחייהן.

 

 

 

מחקרים רבים בדקו כיצד מרגישות פונדקאיות לאחר לידת התינוק/ות שנשאו במשך תשעה חודשים.

 

ממצאי המחקר שנעשה על ידי החברה האנושית לתורת העובר :

 

המחקר נעשה ע"י חוקרים   city universityבאנגליה בראשות פרופ' סוזן גלומבוק

קבוצת המחקר כללה 34 פונדקאיות.

המטרה היתה לבדוק האם אותן נשים אשר שימשו פונדקאיות סבלו מבעיות אמוציונליות

לאחר הלידה ומסירת התינוק.

החוקרים ראיינו את הנשים כאשר השאלות שנכללו בראיונות היו הסיבות  בגינן החליטו להפוך לפונדקאיות, התגובות של הסביבה להחלטתן, מערכת היחסים שלהן עם הזוגות שעבורם היו פונדקאיות,חוויותיהם עם מסירת התינוק וכיצד חשו כלפי הילד.

 

חמש נשים מתוך 36 הנשים שרואיינו היו פונדקאיות יותר מפעם אחת, שבע מהנשים עברו את התהליך עבור זוג שהיתה בינה לבניהם קירבה משפחתית/חברית(בארץ לא ניתן שתהיה קירבה משפחתית), 27 מתוך הנשים עברו את תהליך הפונדקאות בפעם הראשונה.

 

תוצאות המחקר היו:

 

מעבר למניע הכלכלי 79% מהנשים דיווחו שברצונן לעזור לזוג חשוך ילדים

15% מהנשים דיווחו שברצונן לחוות שוב את חווית ההריון 6% מהנשים דיווחו

שהן רואות במעשה דרך להגשמה עצמית .

 

כל הפונדקאיות דיווחו שלפני ההריון היו ביחסים טובים עם הזוג, רק אישה אחת דיווחה שבתחילת ההריון נוצר סיכסוך, אישה אחת דיווחה על אי שביעות רצון וקרירות ביחסים שלה עם הגבר,לכל שאר הנשים לא היו בעיות במהלך החודשים האחרונים של ההריון.

 

כל הנשים דיווחו ששמחו למסור את התינוק לזוג ולאף אחת לא היו ספקות או קשיים במסירת התינוק.

 

32% מהנשים דיווחו שהיו מעט עצובות במשך שבוע לאחר הלידה, ובעיקר משום שהבינו כי הקשר עם הזוג הסתיים,אישה אחת דיווחה כחודש לאחר הלידה כי עדיין חשה קושי שהתהליך הסתיים, כל שאר הנשים לא חשו כל קושי.

 

32% מהנשים דיווחו כי הקשר עם הזוג נימשך לאחר הלידה בתדירות של מפגש אחת לחודש,21%  מהנשים דיווחו כי לא ראו את הזוג בכלל מאז הלידה, 24% מהנשים דיווחו כי ראו את הזוג לפעמים אך לא את הילד, 23% מהנשים דיווחו כי אחת לשנה הן ניפגשות עם הזוג והילד.

 

20 נשים דיווחו כי הן לא חשות כלום כלפי הילד שנשאו גם כשראו אותו, 14 נשים אמרו כי יש להן יחס מיוחד לילד אבל לא כי הן רוצות אותו.

כל הנשים דיווחו כי הן לא מרגישות כאילו הילד שלהן.

 

חצי מהנשים דיווחו על אמביוולנטיות מצד הסביבה כלפי החלטתן לשמש כפונדקאיות, אך הרוב דיווחו כי הסביבה נעשתה יותר ויותר חיובית ככל שהתהליך התקדם ובמיוחד לאחר הלידה.

 

מסקנות המחקר:

ממצאי המחקר מראים כי הפונדקאות היתה חוויה חיובית עבור כל המרואיינות.

לאף אחת מהפונדקאיות שרואיינו לא היה ספק לגבי ההחלטה למסור את התינוק להוריו.

למרות שמספר מועט של נשים חשו קושי לאחר הלידה, הקושי היה קל ועבר לאחר מספר ימים עד שבועיים ממועד הלידה.

שתי נשים בלבד דיווחו שבמהלך השנה הראשונה עדיין הן חשות קושי, לא ברור לחוקרים אם הקושי נובע מהתהליך שעברו או מסיבות אחרות.

כל הנשים דיווחו על תחושת סיפוק עם העברת בתינוק להוריו, ושיפור בבטחונם העצמי.